משבר חוב בגוש האירו
תוֹכֶן
על פי הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, משבר החוב בגוש האירו היה האיום הגדול בעולם בשנת 2011, ובשנת 2012 הדברים רק החמירו. המשבר החל בשנת 2009 כשהעולם הבין לראשונה כי יוון יכולה למחדל את חובה. . בתוך שלוש שנים הוא עלה לדרגת פירעון של חובות ריבוניים בפורטוגל, איטליה, אירלנד וספרד. האיחוד האירופי, בראשות גרמניה וצרפת, התקשה לתמוך בחברים אלה. הם יזמו חילוץ מצד הבנק המרכזי האירופי (ECB) וקרן המטבע הבינלאומית, אך צעדים אלה לא מנעו רבים מלהטיל ספק בכדאיות האירו עצמו.
לאחר שהנשיא טראמפ איים להכפיל מכסים על יבוא אלומיניום ופלדה מטורקיה באוגוסט 2018, ערך הלירה הטורקית הוריד לשפל שיא מול החשש לחידוש הדולר האמריקני כי הבריאות הירודה של הכלכלה הטורקית עלולה לעורר משבר נוסף ב בנקים אירופיים רבים מחזיקים בהחזקות במלווים טורקיים או שהעניקו הלוואות לחברות טורקיות. ככל שהלירה צונחת, הסיכוי שהלווים הללו יכולים להרשות לעצמם להחזיר הלוואות אלה הופך פחות. המחדל עלול להשפיע קשות על כלכלת אירופה.
סיבות
ראשית, לא היו קנסות למדינות שהפרו את יחסי החוב לתוצר שנקבעו בקריטריוני מאסטריכט המייסדים של האיחוד האירופי. הסיבה לכך היא שגם צרפת וגרמניה הוצאות מעבר לגבול, וזה יהיה צבוע להטיל עיצום על אחרים עד שהן עשו סדר בתים משלהם. לא היו שום שיניים בסנקציות, למעט גירוש מגוש היורו, עונש קשה שיחליש את כוחו של היורו עצמו. האיחוד האירופי רצה לחזק את כוחו של האירו.
שנית, מדינות גוש האירו נהנו מכוח האירו. הם נהנו מהריביות הנמוכות ומהגדלת הון ההשקעה. רוב זרם ההון הזה היה מגרמניה וצרפת למדינות הדרום, ונזילות מוגברת זו העלתה את השכר והמחירים, מה שהופך את היצוא שלהם לתחרותי פחות. מדינות המשתמשות ביורו לא יכלו לעשות את מה שרוב המדינות עושות כדי לצנן את האינפלציה: להעלות את הריבית או להדפיס פחות מטבע. במהלך המיתון צנחו הכנסות המס, אך ההוצאות הציבוריות עלו לשלם עבור אבטלה והטבות אחרות.
שלישית, צעדי הצנע האטו את הצמיחה הכלכלית בהיותם מגבילים מדי. הם הגדילו את האבטלה, קיצצו את ההוצאות הצרכניות וצמצמו את ההון הדרוש להלוואות. לבוחרים ביוון נמאס מהמיתון והשביתו את ממשלת יוון בכך שהעניקו מספר שווה של קולות למפלגת סיריזה "חסרת הצנע". במקום לעזוב את גוש האירו, הממשלה החדשה פעלה להמשך צנע. בטווח הארוך, אמצעי הצנע יקלו על משבר החוב היווני.
הפתרון
במאי 2012, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל פיתחה תוכנית של 7 נקודות, שחרדה נגד הצעתו של נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, להקים אירובונדס. הוא גם רצה לצמצם את צעדי הצנע וליצור גירוי כלכלי נוסף. התוכנית של מרקל הייתה:
- השקת תוכניות הפעלה מהירה כדי לעזור לסטארט-אפים עסקיים
- הרפו את ההגנות מפני פיטורים שלא כדין
- הציגו "מיני משרות" עם מיסים נמוכים יותר
- שלב חניכות עם השכלה מקצועית הממוקדת לאבטלת נוער
- צור קרנות מיוחדות והטבות מס להפריט עסקים בבעלות המדינה
- הקים אזורים כלכליים מיוחדים כמו אלה בסין
- השקיעו באנרגיה מתחדשת
מרקל מצאה שזה עובד לשילוב מזרח גרמניה, וראתה כיצד צעדי צנע יכולים להגביר את התחרותיות של כל גוש האירו. תוכנית 7 הנקודות באה בעקבות אמנה בין-ממשלתית שאושרה ב- 9 בדצמבר 2011, שם מנהיגי האיחוד האירופי הסכימו ליצור אחדות פיסקלית במקביל לאיחוד המוניטרי שכבר קיים.
השפעות האמנה
האמנה עשתה שלושה דברים. ראשית, היא אוכפה את מגבלות התקציב של אמנת מאסטריכט. שנית, היא הרגיעה את המלווים כי האיחוד האירופי יעמוד מאחורי החוב הריבוני של חבריו. שלישית, היא אפשרה לאיחוד האירופי לפעול כיחידה משולבת יותר. באופן ספציפי, האמנה תיצור חמישה שינויים:
- מדינות חברות בגוש האירו יתנו כחוק כוח תקציבי כלשהו לשליטה מרכזית באיחוד האירופי.
- חברים שעברו את יחס הגירעון לתוצר של 3% יעמדו בפני סנקציות פיננסיות, ויש לדווח מראש על כל תוכניות להנפקת חובות ריבוניים.
- מתקן היציבות הפיננסי האירופי הוחלף בקרן חילוץ קבועה. מנגנון היציבות האירופי נכנס לתוקף ביולי 2012, והקרן הקבועה הבטיחה למלווים כי האיחוד האירופי יעמוד מאחורי חבריו והוריד את הסיכון למחדל.
- כללי ההצבעה ב- ESM יאפשרו לקבל החלטות חירום ברוב מוסמך של 85%, מה שיאפשר לאיחוד האירופי לפעול מהר יותר.
- מדינות גוש האירו היו מלוות עוד 200 מיליארד יורו לקרן המטבע מהבנקים המרכזיים שלהן.
זאת בעקבות חילוץ במאי 2010, שם התחייבו מנהיגי האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית 720 מיליארד יורו (כ- 920 מיליארד דולר) בכדי למנוע את משבר החוב להתמוטט עוד פלאש בוול סטריט. החילוץ החזיר את האמון ביורו, שהחליק. לשפל של 14 חודשים מול הדולר.
הליבור עלה כשהבנקים החלו להיכנס לפאניקה כמו בשנת 2008. רק הפעם הבנקים נמנעו מחובות יוונים רעילים זה של זה במקום מניירות ערך מגובים במשכנתא.
השלכות
ראשית, הממלכה המאוחדת וכמה מדינות אחרות באיחוד האירופי שאינן חלק מגוש האירו נרתעו מהאמנה של מרקל. הם חששו שהאמנה תוביל לאיחוד האירופי "דו-שכבתי". מדינות גוש האירו יכולות ליצור חוזים מועדפים לחבריהן בלבד ולהוציא מדינות איחוד אירופי שאין להן את האירו.
שנית, מדינות גוש האירו חייבות להסכים לקיצוץ בהוצאות, מה שעלול להאט את צמיחתן הכלכלית, כפי שהיה ביוון. צעדי הצנע הללו לא היו פופולריים מבחינה פוליטית. הבוחרים יכולים להביא מנהיגים חדשים שעשויים לעזוב את גוש האירו או את האיחוד האירופי עצמו.
שלישית, צורת מימון חדשה, היורובונד, הפכה לזמינה. ה- ESM ממומן בסכום של 700 מיליארד אירו באגרות חוב אירו, ואלה מובטחות במלואן על ידי מדינות גוש היורו. בדומה לאוצר של ארה"ב, ניתן יהיה לקנות ולמכור אגרות חוב אלה בשוק משני. על ידי התחרות באוצר, היורו-אג"ח יכול להוביל לריבית גבוהה יותר בארה"ב.
איך המשבר יכול היה להתפתח
אם מדינות אלה היו מחליפותן, זה היה גרוע יותר מהמשבר הפיננסי ב -2008. הבנקים, המחזיקים העיקריים בחובות ריבוניים, יעמדו בפני הפסדים עצומים, והקטנים יותר היו קורסים. בבהלה הם קיצצו בהלוואות זה לזה, ושיעור ליבור ירקיע שחקים כמו בשנת 2008.
ה- ECB החזיק הרבה חובות ריבוניים; ברירת המחדל הייתה מסכנת את עתידו ומאיימת על הישרדות האיחוד האירופי עצמו, מכיוון שחובות ריבוניים בלתי נשלטים עלולים לגרום למיתון או לדיכאון עולמי. זה יכול היה להיות גרוע יותר ממשבר החוב הריבוני ב -1998. כשברוסיה הייתה ברירת מחדל, גם מדינות שוק מתעוררות אחרות עשו זאת, אך לא שווקים מפותחים. הפעם לא היו השווקים המתעוררים אלא השווקים המפותחים שהיו בסכנת מחדל. גרמניה, צרפת וארה"ב, התומכות העיקריות של קרן המטבע, חבות עצמן. לא יהיה תיאבון פוליטי מועט להוסיף לחוב זה כדי לממן את החילוצים המסיביים הדרושים.
מה היה בהימור
סוכנויות דירוג חוב כמו סטנדרד אנד פורס ומודי'ס רצו שה- ECB תגבר ותבטיח את כל החובות של חברי גוש האירו, אך גרמניה, מנהיגת האיחוד האירופי, התנגדה למהלך כזה ללא הבטחות. היא חייבה את מדינות החייב להתקין את אמצעי הצנע הנדרשים לעשות סדר בבתי הכספים שלהם. המשקיעים חששו שצעדי צנע רק יאטו כל ריבאונד כלכלי, ומדינות חייבות זקוקות לצמיחה זו כדי להחזיר את חובותיהן. אמצעי הצנע נחוצים לטווח הארוך אך מזיקים בטווח הקצר.
מאמרים של פורטל
מהו רישום פתוח בנדל"ן?
