גורמים המשפיעים על תשואות האוצר האמריקני

תוֹכֶן

• מדוע שיעורי הריבית והתשואות עולים ויורדים
• תנאים כלכליים
• דרש
• מדיניות מוניטרית
• לְסַפֵּק
• אִינפלַצִיָה

במשך למעלה ממאה שנים, התשואות על שטרות האוצר האמריקאיים ל -10 שנים (שטרות T) השתנו במידה ניכרת, והגיעו לשיאם של 100 שנה בחורף 2020. בפברואר 2020 ירד שיעור העשר שנים מתחת ל -2% 1.5% קלושים. זהו השיעור הנמוך ביותר בהיסטוריה הזמינה של שיעורי האוצר ל -10 שנים.

מדצמבר 1990 לחורף 2020, תשואות אגרות החוב האמריקאיות לשלוש שנים (אג"ח T) נעו בין שיא של 8.26% בינואר 1990 לשפל של 1.97% בפברואר 2020.

לאורך השנים 1916 עד 2020, תשואות האג"ח מעולם לא התייצבו באמת לגידול ארוך ונפילה בגחמת השווקים. בסופו של דבר, גורמים רבים השפיעו על תשואות האוצר האמריקני לאורך יותר ממאה שנים.

מדוע שיעורי הריבית והתשואות עולים ויורדים

למרות שמשקיעים בדרך כלל מחזיקים באג"ח בתיקי ההשקעות שלהם כדי להתמודד עם התנודתיות הגדולה לכאורה של מניות (הנקראות גידור), שני המכשירים הפיננסיים הם תנודיים, ונבדלים רק באופן שבו התנודות שלהם תואמות את השוק הנגדי.

ישנם חמישה גורמים המוכרים על ידי הפדרל ריזרב (הפד) המשפיעים על שיעורי הריבית של שטרות המס הכספיים לטווח הקצר יותר - אשר נעים בפדיון עד 52 שבועות, אך כל חמשת הגורמים תורמים לפחות באותה מידה לשיעורים המוצעים שטרות ואג"ח לטווח ארוך יותר, תוך השפעה גם על התשואה. גורמים אלה הם:

• תנאים כלכליים: סנטימנט ואמון של משקיעים מושפעים מגורמים כלכליים וגורמים להם להסתכל על השקעות יציבות יותר.
• דרישה לניירות ערך ללא סיכון: הביקוש עולה כאשר התנאים הכלכליים מכריחים את המשקיעים לחפש תשואות מחוץ לשוק המניות.
• אספקת שטרות: כאשר הביקוש לחשבונות T משתנה, כך גם ההיצע. הפד יכול להגדיל או להקטין את ההיצע כחלק מהמדיניות המוניטרית שלו.
• מדיניות מוניטרית: הפד משתמש במדיניות מוניטרית כדי לשלוט באינפלציה או בתנודות כלכליות.
• אִינפלַצִיָה: עליית מחירים וירידה בערך הרכישה של המטבעות.

אף על פי שהפדרל ריזרב מציין את ההשפעה שיש לחמשת הגורמים הללו על שטרות T קצרים, הם משפיעים גם על הריבית והתשואות לטווח הארוך.

התנאים הכלכליים גורמים למשקיעים לרכוש יותר אגרות חוב, מה שגורם למחירי האג"ח לעלות, שמשפיעים לרעה על התשואה שלהם.

תנאים כלכליים

צוין כי ככל שעולים הריבית בשוקי השוורים, מחירי האג"ח נוטים לרדת. כאשר השיעורים מתחילים לרדת בשוקי הדובים, מחירי האג"ח נוטים לעלות. מחירי האג"ח והתשואה עולים ויורדים זה מזה.

עליית וירידת מחירי האג"ח מתואמת לגיל האג"ח בנוסף לביקוש. אגרות חוב מונפקות בשיעורים קבועים ומשקיעים תמיד מחפשים את התשואות הגבוהות ביותר. כאשר מונפקים איגרות חוב חדשות בשיעורים גבוהים יותר, המחירים נופלים לאג"ח קיימות מכיוון שהביקוש לאג"ח חדשות עולה. לעומת זאת, כאשר שיעורי האג"ח החדשים הם נמוכים, המשקיעים דורשים אגרות חוב קיימות שיש להן שיעורים גבוהים יותר.

דרש

תקופות אי-וודאות פיננסיות מגדילות את הביקוש למכשירים פיננסיים הנתפסים כמונחים פחות סיכון - מכשירי החוב של ממשלת ארה"ב (שטרות שטר ושטרות) נחשבים באופן כללי לבטוחים בעולם. כתוצאה מהגידול בביקוש לאוצר חדש או קיים, המשקיעים מקבלים שיעורים ותשואות נמוכים יותר, למרות ירידה אפשרית ברווח המקביל אשתקד.

מדיניות מוניטרית

לאג"ח יש יותר מתפקיד ממשלתי אחד. בנוסף לגיוס כסף, לאג"ח ולריבית המוצעת שלהם יש השפעה על השווקים הפיננסיים בכלל. הפד אינו שולט על הריבית לטווח הארוך, אך המדיניות שלו ביחס לשיעורים לטווח הקצר קובעת בסיס לתשואות אגרות חוב ממשלתיות עם תקופת זמן ארוכה יותר.

הפדרל ריזרב משתמש בסמכויות המדיניות המוניטרית שלה כדי להשפיע על שיעורי ואינפלציה.

לאחר המשבר הפיננסי בין השנים 2007–2008, הפדרל ריזרב שמר על ריביות נמוכות ככל האפשר על מנת להקל על עסקים ללוות כסף. הם הורידו את השיעורים לרמות המתאימות לצמיחה כלכלית, ושילבו שיעורים עם רכישות אקסטרווגנטיות של נכסי ממשלה, במדיניות המכונה הקלה כמותית. מדיניות זו יושמה ברחבי העולם לאחר המשבר הפיננסי.

לְסַפֵּק

אגרות חוב ממשלתיות קיימות לצורך גיוס הון שהממשלה עשויה להזדקק להן לצורך יוזמות, שכר או שירות חובות. כאשר לממשלת ארה"ב יש עודף תקציבי פדרלי (כפי שהיה בתקופה 1998-2000), היא זקוקה פחות לכסף שאול ותנפיק פחות שטרות ואג"ח.

אִינפלַצִיָה

האינפלציה בפועל (אך גם ציפיות האינפלציה בקהילה הפיננסית) נוטה להעלות את הריבית ולהעלות את תשואות האג"ח. הגורם לתשואות הגבוהות בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היה האינפלציה הגבוהה באותה תקופה, שהובילה את יו"ר הפדרל ריזרב האמריקני, פול וולקר, להעלות דרמטית את הריבית לטווח הקצר בתחילת שנות השמונים.

יש לזכור שבתקופות של שיעורי אינפלציה גבוהים, התשואה האמיתית (לאחר התשואה לאחר האינפלציה) שמשקיעים מקבלים נמוכה ממה שהיא נראית - כאשר האינפלציה עולה, תשואות האג"ח יורדות. העלייה הדרמטית של פול ווקר בשיעורים הביאה לתשואות גבוהות יותר של כל מכשירי האוצר.